תעשיית הדיאטות היא תעשייה שמגלגלת מיליארדים בעולם בכל שנה. כולם רוצים להיות יפים ורזים והמלחמה במשקל היא אין סופית, אבל מסתבר שבתוצאות יש הבדלים בין גברים ובין נשים. מה זה אומר? זה אומר שגברים מצליחים לרדת במשקל מהר יותר מנשים. זה אומר שגברים מגיעים ליעד שלהם תוך זמן קצר יותר ולנשים שרואות את זה קורה בפועל, מה שאומר שהן ובן זוגם עושים את אותה הדיאטה אבל התוצאות אחרות, זה בהחלט מתסכל. לכן תכנית תזונה לנשים תהיה שונה ותיקח בחשבון משתנים אחרים מאשר תכנית תזונה לגברים. אז מהם הגו

במבט ראשון השאלה שמופיעה בכותרת היא שאלה קצת משונה, הרי אחד המניעים העיקריים לביצוע פעילות גופנית זו הידיעה שאנחנו שורפים המון קלוריות ונהנים מ"אשראי" שמאפשר לנו לאכול את כל מה שמתחשק. למרות שהרציונל הבסיסי הוא שהגוף שלנו הוא מכונה הרבה יותר מורכבת וכשמוסיפים לזה את העובדה שכל אחד ואחד מאתנו בנוי אחרת, מי שייקח את כלל האצבע הזה כפשוטו, לא יגיע רחוק, לא בדיאטה ולא בפעילות הספורטיבית. המפתח לכל זה: התאמה אישית לכל מתאמן תזונה נכונה ופעילות גופנית הן שני צדדים של משוואה אחת, אבל

פעילות גופנית תמיד מבורכת. היא ידועה ככזו שתורמת למלחמה בזיהומים, משפרת מדדי סוכר, מסייעת לחידוש תאים במוח, גורמת להרגשה נפלאה וכמובן, שורפת קלוריות מה שכולנו רוצים… בכל מה שנוגע לקלוריות, כל פעילות שורפת כמות אחרת. זה תלוי במשך הפעילות, בעצימות הפעילות, במשקל הגוף ובפרמטרים אחרים. כמובן ששריפת קלוריות היא עניין אינדיבדואלי אבל הנה בכל זאת השוואה בין 3 סוגים של פעילות גופנית, כמה קלוריות נשרפות בכל אחת מהן בשעה – ריצה, הרמת משקולות, ומה שלא נכלל בקטגוריה הקלאסית של פעילות גופ

ישנו סוג של קונצנזוס בציבור הרחב שגלוטן (החלבון שנמצא בחיטה ובסוגי דגנים אחרים) הוא מרכיב מזיק שכדאי תמיד להימנע ממנו באופן גורף. למרות שהקונצנזוס הזה פרח דווקא בעשורים האחרונים ובחסות מהפכת המידע, לא מדובר בעובדה שנשענת על אדנים מדעיים מוצקים, אלא במשהו שיותר קרוב לאמונה תפלה עממית והאמת לגביה נמצאת במקום אחר, וכמו כל סוגיה היא צריכה להיבחן באופן אינדבידואלי. בואו נעשה סדר- יש אנשים שאכן רגישים לגלוטן וההערכות הן כי צליאק קיימת ב 1%-3% מהאוכלוסייה. ההנחה היא כי רבים מחולי הצ